בצילום ישנם המון מצבים ומקרים בהם אנו מוצאים עצמנו נאבקים בתנאי הצילום ובמצלמה שלנו בכדי לקבל את התוצאה המושלמת. מקרים בהם התמונה אינה בפוקוס, הגדרות החשיפה פשוט לא מסתדרות לכם ו/או התאורה האחורית חזקה מידי – בכל אלה אנו נדרשים לעשות קצת יותר מללחוץ על כפתור הצילום. לחלק מהמקרים הללו יש פתרונות מהירים ויעילים, חלקם אף נמצאים במצלמה שלכם, פשוטה ככל שהיא תהיה.

נעילת פוקוס (Focal Lock)
לא מעטים הם המקרים בהם המצלמה מחליטה להתפקס דווקא על הרקע או החזית של התמונה ובכך להשאיר את נושא התמונה, לדוגמא אנשים, מחוץ לפוקוס. התוצאה, מיותר לציין, מאכזבת מאוד. מה עושים? לבעית הפוקוס מספר פתרונות החל במפתח הצמצם ועד מנגנוני זיהוי הפנים למיניהם שמטרתם לודא כי המצלמה תמיד תתפקס על פניהם של האנשים המצולמים. יחד עם זאת, הפתרון הפשוט ביותר, אותו כל מצלמה דיגיטלית מאפשרת, הוא נעילת פוקוס.
כיצד משתמשים בטכניקת נעילת הפוקוס?
מקמו את נושא התמונה במרכז הפריים.
לחצו חצי לחיצה על כפתור הצילום.
מבלי לשחרר את חצי הלחיצה, הזיזו את המצלמה בכדי ליצור מחדש את הקומפוזיציה לפי רצונכם.
השלימו את הלחיצה בכדי לצלם.
טכניקת נעילת הפוקוס היא טכניקה שכל צלם מתחיל צריך לדעת ולשלוט בה, שכן היא משמשת פתרון יעיל במקרים רבים בהם קיים חשש כי המצלמה לא תתפקס על נושא התמונה או במקרים בהם אינכם מעוניינים למרכז את נושא התמונה אך רוצים לודא כי אכן המצלמה מפוקסת עליו.

מסגור אוטומטי (AEB)
אזורים שונים מוארים בדרך שונה, בין אם אזורים באובייקט מסויים ובין אם במרחב, האור והצל אף פעם אינם שווים ולא פעם תמצאו עצמכם מנסים את מזלכם עם הגדרות חשיפה שונים בכדי למצוא את החשיפה הנכונה בידיוק עבור סצינה ספציפית בזמן נתון. כמובן שניתן להעביר למצב ידני ולהתחיל לשחק עם ההגדרות עד מציאת ההגדרות הנכונות, אך מה קורה במידה ואתם מצלמים אובייקט/סצינה בהם התאורה משתנה מרגע לרגע? בידיוק בשביל מקרים כאלה ניתן להשתמש במצב המסגור.
במצלמות ה-DSLR וברוב המצלמות הקומפקטיות כיום, קיים מצב הנקרא מסגור אוטומטי או בשמו באנגלית Automatic Exposure Bracketing. בבחירת מצב זה, המצלמה תאפשר לכם לצלם מינימום 3 תמונות ברציפות, של אותה הקומפוזיציה, בהגדרות חשיפה שונות ומבלי שאתם תצטרכו לשנות את ההגדרות ידנית. חשוב לציין כי על המצלמה להיות ביציבות מקסימלית בעת צילום התמונות שכן תזוזה קלה והקומפוזיציה לא תהיה בידיוק אותו הדבר. התוצאה שתקבלו היא 3 תמונות או יותר בחשיפה שונה, החל מתת-חשיפה, דרך חשיפה אוטומטית בעקבות מדידת המצלמה ועד חשיפת יתר. מצב המסגור, דרך הצילום ועד כמה ניתן להגדירו משתנים ותלויים במצלמה עצמה.
צלמים רבים עושים שימוש במסגור בכדי לצלם תמונות לצורך שילובן לתמונה אחת בטכניקת ה HDRi. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מילוי-פלאש (Fill-Flash)
כפי שצויין לעיל, בסצינה מסויימת תנאי התאורה (האור והצל) יכולים להיות שונים ובכך להקשות על המצלמה למצוא את החשיפה האידיאלית לכל האזורים בסצינה המצולמת. קושי המצלמה הולך וגובר במיוחד כאשר נושא התמונה שלנו נמצא באזור מוצל כשמאחוריו תאורה בהירה. מצב זה נקרא "אור אחורי" וברוב המקרים, התוצאה שתתקבל תהיה בידיוק כמו בתמונה השמאלית משמאל (???) רקע בהיר ונושא התמונה חשוך. הפתרון? פשוט יותר משזה נשמע, פשוט לכפות על המצלמה להשתמש בפלאש, גם אם מדובר באור יום. במידה ומתאפשר לכם ועל פי קרבתכם לנושא המצולם, נסו להפחית את עוצמת הפלאש בכדי להמנע מחשיפת יתר של נושא התמונה.
השימוש בפלאש גם כאשר מדובר באור יום, יאפשר לכם לקבל חשיפה אחידה יותר בין הנושא הנמצא באיזור מוצל יותר לבין הרקע המואר (ראו תמונה ימנית). כמו כן, שימוש בטכניקת המילוי-פלאש יאפשר לכם להאיר צללים חשוכים ואף להסירם, לדוגמא מתחת לעיניים, במידה והפנים מתחת לכובע, בצילום מאקרו וכו'.

לחלקכם פתרונות אלו יכולים להראות פשוטים וברורים מאליהם, אך שלושתם מהווים טכניקות בסיסיות שכל צלם ובטח צלם מתחיל צריך לדעת ולשלוט בהן.
בהצלחה!

מאמרים רלוונטיים

• 7 טיפים לצילום פטריות
• צילום במהירות גבוהה – תמונות להשראה
• צילום מחוץ לפוקוס

בכל פעם שאנו מפנים את המצלמה לסצינה מסויימת בכדי לצלם, המצלמה, בהתאם לשאר הגדרות החשיפה והפוקוס, בוחרת איזור בתמונה (או אובייקט) "שלדעתה" הוא החשוב ביותר לקבלת חשיפה אופטימלית. לא מעטים הם המקרים בהם המצלמה מבצעת בחירה שגויה ואזורים בתמונה או התמונה כולה סובלים מתת חשיפה או חשיפת יתר. מצבי מדידת האור (Metering Modes) הנמצאים בכל מצלמת רפלקס (DSLR) ובחלק מהמצלמות הקומפקטיות, מאפשרים לנו לעזור למצלמה לבצע בחירה נכונה ומדוייקת ובכך לקבל תאורה אופטימלית לסצינת הצילום.

מצבי מדידת האור

מדידה תבניתית
בעבר, צלמים מקצועיים השתמשו במודדי אור חיצוניים על מנת לחשוף את כל חלקי הסצינה כיאות. מצב המדידה התבניתית הנקרא Matrix במצלמות ניקון ו Evaluative במצלמות קנון, עושה את אותה העבודה של מודדי האור, מהר יותר ומדוייק יותר, כיצד?
המדידה התבניתית מחלקת את כל הסצינה המצולמת למספר חלקים ומודדת את החשיפה האופטימלית לכל חלק וחלק, כשלבסוף, כל המדידות מחושבות למדידה ממוצעת אחת, המדידה האופטימלית לסצינה כולה. מספר החלקים הנמדדים תלוי במצלמה, כך לדוגמא מצלמת הקנון 1Ds Mark III מודדת 63 חלקים, לעומת הקנון 400D שמודדת "רק" 35 חלקים. מיותר לציין כי ככל שמספר החלקים הנמדדים גדול יותר, כך החשיפה תהיה מדוייקת יותר.
מתי נעדיף להשתמש במדידה התבניתית? למרות שמדידה זו אינה מושלמת לכל מצבי הצילום, היא בהחלט תעניק תוצאות מצויינות ברובם ולכן ברוב המצלמות, היא מוגדרת כברירת מחדל. המדידה התבניתית מתאימה בעיקר למצבים בהם הסצינה מוארת באופן שווה יחסית ו/או במצבים בהם אין נושא אחד בתמונה, לדוגמא צילום נוף או צילום אורבני.

מדידה מרכזית
המדידה המרכזית או בשמה הנפוץ Center-Weighted, מודדת אף היא את כל הסצינה אך בניגוד למדידה התבניתית, המדידה המרכזית מעניקה חשיבות עיקרית למרכז התמונה. כך ברוב המצלמות, 75% מהחשיפה נלקחים מהמדידות שנעשו במרכז התמונה, והשאר ממדידות שנעשו בשאר אזורי התמונה. המדידה המרכזית, ביחס לשאר סוגי המדידות, היא מדידה לא מדוייקת במיוחד והיא מתאימה לרוב לצלמים מתחילים המצלמים תמונות יום-יומיות ושבדרך כלל נוטים למרכז את האובייקט המצולם. אין זה אומר שיש להתעלם ממדידה זו, ההפך הוא הנכון. המדידה המרכזית אפקטיבית מאוד כאשר הרקע בהיר או כשהאובייקט המצולם עומד עם גבו לרקע בהיר, לדוגמא אם ברצונכם לצלם פורטרט, בו הפנים הם העיקר, ביום קייצי או אפילו בים, חשיפה מרכזית תעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר.

מדידה נקודתית/חלקית
בניגוד למדידה מרכזית שאינה מדוייקת במיוחד, המדידה הנקודתית Spot (ניקון) או החלקית Partial (קנון) היא המדידה המדוייקת ביותר מבין השלוש. במצב זה, המצלמה מודדת בין 1%-10% (תלוי במצלמה) מהסצינה כולה, כשהמדידה עצמה נעשית לרוב מנקודת הפוקוס האמצעית, אך בחלק מהמצלמות הדבר נתון לבחירתכם.
המדידה הנקודתית מתאימה במיוחד למצבי תאורה קיצוניים בהם לסצינה אזורים מוארים במיוחד ויחד עם זאת אזורים חשוכים, דבר שיכול לבלבל את המצלמה בקלות רבה. המדידה הנקודתית מאפשרת לכם לבחור מאיפה המצלמה תמדוד את האור, כך לדוגמא אם ברצונכם לצלם פורטרט, אך פניו חשוכות לעומת הרקע הבהיר, תוכלו למדוד את החשיפה מפניו של הפורטרט ובכך לקבל חשיפה אופטימלית. כמו כן, המדידה הנקודתית יעילה מאוד בצילום צלליות – פשוט כוונו את המצלמה לאזור הבהיר בסצינה ולחצו חצי לחיצה על כפתור הצילום (נעילת פוקוס אוטומטי ומדידת החשיפה) ומיד כל האזורים הפחות מוארים מהרקע יהפכו לצללית.

שלושת מצבי מדידת האור הנם יעילים למצבי הצילום השונים ולכן הבנתם ושליטה בהם תאפשר לכם לשלוט על הצילום שלכם ובכך לשפר ולגוון את התוצאות. זכרו כי במידה ואינכם יודעים באיזו מדידה להשתמש, מומלץ מאוד להשתמש במדידה התבניתית שלרוב תעניק לכם תוצאות אופטימליות. נשמח לראות הערות, הארות ואף דוגמאות!

* התמונות אינן מציגות את תוצאות השימוש בכל מצב מדידה אלא אך ורק את איזור המדידה, המסומן באדום, במטרה לעזור לכם להבין את איזור המדידה של כל מצב.

מאמרים רלוונטיים

• לכבוד מה? לכבוד החנוכה! – צילום באור נרות
• כיצד להתמודד עם אור שמש
• מבוא למהירות תריס – Shutter

צלמים רבים, בעיקר כאלה הממהרים לחשוב כי הם שולטים במצלמה ולא היא בהם, נמנעים מלצלם במצב אוטומטי מלא. אני באופן אישי מצלם לרוב במצב צילום AP, המעניק עדיפות לבחירת הצמצם ומאפשר למצלמה להתאים באופן אוטומטי את מהירות התריס הדרושה. עם זאת, בלא מעט פעמים אני בוחר לצלם כמה פריימים של אותה הקומפוזיציה גם במצב אוטומטי מלא. מדוע? לשם כך, 4 סיבות מדוע לא לפסול את הצילום באוטומט.

אתם חדשים בעולם הצילום
אם הנכם צלמים חובבים שרק מתחילים את דרכם בעולם הצילום, צילום במצב אוטומטי יכול להעניק לכם אפשרויות רבות של חקירה ולמידה, בעיקר בשל העובדה כי הוא דורש פחות עיסוק מבחינה טכנית. יהיה לכם החופש להעיז ואף "לקפוץ מעל הפופיק" מבחינה אומנותית בעת הצילום באוטומט, דבר שלא יהיה תוכלו לעשות אם תהיו עסוקים במדידת האור, בחירת מהירות התריס ופתיחה וסגירה של הצמצם. צילום לצרכים אומנותיים ומקצועיים אינו דבר המתאפשר ברגע שתקבלו את המצלמה שלכם לידיכם. הוא דורש אימון, בעיקר לעיניים שלכם ולדרך בה אתם רואים אובייקטים וסצינות. כמו כן, לא תוכלו להשים את הדגש על מגבלות המצלמה בצילום באוטומט עד שתתאמנו מספיק במצב זה ותכירו היטב את המצלמה שלכם.
כשעברתי למצלמת הרפלקס (DSLR) הראשונה שלי, בחרתי לצלם באוטומט במשך כמה חודשים לפני שהתקדמתי למצבי הצילום השונים. התמונות יצאו מצויין ורק צלמים מיומנים וחדי עיין העלו לעיתים את השאלה "יפה, אך האם צילמת באוטומט?". זכרו, תמונה טובה היא תמונה טובה, מבלי להתחשב במצב הצילום בה היא צולמה.

לאחרונה התחלתי להעביר שיעוריים פרטיים בצילום ואחד הדברים שאני מקפיד לדרוש הוא צילום באוטומט במשך כמה חודשים (בהתאם לרמה). תקופה זו מאפשרת לצלם המתחיל להכיר את המצלמה שלו, את יתרונותיה וחסרונותיה ולהגיע לרמה בה צילום באוטומט מתבצע אצלו באופן טבעי. כשזה קורה, ניתן לעבור הלאה ולהוציא יותר מהצלם ומהמצלמה שלו.

יש ספק, אין ספק – צלמו באוטומט
אחד המשפטים שתמיד מלווים אותי מתקופתי כקצין בצה"ל הוא "יש ספק, אין ספק". במידה והנכם מצלמים במצב ידני כלשהו ויש חשש כי התמונה לא תהיה מספיק טובה, המנעו מהספק וצלמו במצב אוטומטי – לפחות כמה פריימים מעבר לפריימים שצילמתם במצב הידני. דרך פעולה זו הצילה אותי ואת התמונות שלי כמה וכמה פעמים ותמיד מעניקה לי בטחון בעת הצילום. נכון, ניתן לצפות בתמונה במסך ה LCD ובלא מעט מקרים לזהות את איכות התמונה, אך רוב הסיכויים שבזמן צילומים בעודכם מתקתקים פריימים ספק אם יהיה לכם הזמן להציץ בתמונה ואין דבר מאכזב יותר מלהגיע הביתה לאחר יום צילומים, להעלות את התמונות שלכם למחשב ולגלות שכולן מחוץ לפוקוס, תאורה בתת-חשיפה או חשיפת יתר ואכזבות שונות ומשונות אחרות.
עם הזמן, תמצאו את עצמכם מרוצים מהתמונות שלכם ותקבלו אתם את השליטה על המצלמה שלכם ולא ההפך.

עדיפות מה?
אם המושגים "עדיפות צמצם", "עדיפות תריס" ו – "ידני" לא אומרים לכם כלום, צלמו באוטומט. המנעו מלחפש צרות במקום בו ניתן לשחק על בטוח. רומא לא נבנתה ביום אחד וכך גם יכולות הצילום שלכם. התנסו, צלמו ורק לאחר שתרגישו בטוחים המשיכו הלאה למצבי הצילום האחרים. בלי לחץ. רק אל תבחרו את החתונה של החבר הכי טוב שלכם כיום חקירת המצלמה. הגדירו יום צילומים שקט המותאם במיוחד למצב למידה, ניסוי וטעייה.

האובייקט שלכם לא מפסיק לזוז
בפורים, בחנות הצילום בה אני עובד, יצא לי לצלם עשרות ילדים שהגיעו למה שכונה "סטודיו פורים". ילדים… שתמיד זזים, לפתע מחליטים לקום, להסתכל על הוריהם, להרים את הצעצועים, לשחק בתחפושת שלהם ותוך כדי אני אמור לצלם את התמונה. במצב כזה, בו הזמן מוגבל וכך גם הסבלנות של הילדים המצטלמים, אין אפשרות להגדיר מחדש את הגדרות החשיפה (צמצם, תריס, ISO) ולכן פשוט מומלץ לצלם באוטומט. כמובן שאם יש זמן והנכם בקיאים במצבי הצילום השונים, איכות וגמישות הצילום תהיה גבוהה יותר מאשר באוטומט. עם זאת, במבחן התוצאה, 90% מההורים בחרו את התמונות שצילמתי במצב אוטומט ולא את אלה שצילמתי בעזרת הפלאשים והגדרות ידניות.

כשהתחלתי לצלם הוטמעה בי (ע"י אחרים) התחושה כי צילום במצב אוטומטי הוא אינו צילום, בטח ובטח אינו אומנות. התעלמו מכל מי שאומר לכם את המשפט הזה! צילום במצב אוטומטי לא עושה אותכם צלמים פחות טובים ובטח שלא אומר כי התמונות שלכם יהיו פחות טובות. זכרו כי אתם בתהליך למידה אותו הגדרתם לעצמכם ולאט לאט, שלב אחרי שלב, תגיעו גם אתם למטרה של כל הצלמים, חובבניים עד מקצועיים – התמונה המושלמת.

מאמרים רלוונטיים

• החודש שהיה 12-01/09

בהגדרה הבסיסית ביותר, מהירות התריס היא כמות הזמן בה התריס פתוח. בצילום דיגיטלי, הזמן בו התריס פתוח הוא הזמן בו החיישן "רואה" את הסצינה אותה אנו מעוניינים לצלם. מהירות התריס נמדדת בחלקיקי שניות (1/X) ובשניות מלאות (X) כאשר ככל שהמספר במכנה גדול יותר, כך מהירות התריס גבוהה יותר, לדוגמא: 1/1000 יעניק מהירות תריס גבוהה בהרבה מאשר 1/30. מעבר בין ערך מסויים של מהירות התריס לערך הבא/הקודם יכפיל או יחלק (בהתאמה) את מהירות התריס החדשה כך שמהירויות התריס המתאפשרות לנו במצלמה יהיו 1/500, 1/250, 1/125, 1/60, 1/30, 1/15 וכדומה.

ברוב המקרים, מהירות התריס שנעדיף להשתמש בה תהיה 1/60 ומעלה, שכן צילום במהירות תריס הנמוכה מ 1/60 יהיה קשה לביצוע עקב רעידות המצלמה בזמן שהתריס פתוח, מה שיגרור אחריו טשטוש בתמונה הסופית. במידה וכן נרצה לעשות שימוש במהירות תריס נמוכה, יהיה עלינו לייצב את המצלמה בזמן שהתריס פתוח ע"י חצובה ו/או מייצב תמונה (בחלק מהמצלמות החדשות).
כאמור, מהירות התריס נמדדת בחלקיקי שניות או בשניות מלאות. מהירויות תריס הנמדדות בשניות מלאות משומשות בעיקר תחת תנאי תאורה קשים, כשמנסים ללכוד תנועה (מים, לדוגמא) ו/או כשמעוניינים באפקט מיוחד (אפקט הזום). כיצד נראה זאת במצלמה? את חלקיקי השניות בדרך כלל מציגים כמספר רגיל (15, 30, 6, 125 וכו'), את השניות המלאות, לרוב גם מציגים כמספרים רגילים אך ההבדל הוא בתוספת הגרשיים, לדוגמא: "1, "3, "10, "15, "30 וכדומה.
ברוב המצלמות כיום קיים מצב נוסף שאינו מוצג כמספר אלא באות B או במילה Bulb. מצב זה מאפשר את השארת התריס פתוח ככל שתחפצו, כל עוד הנכם לוחצים על כפתור הצילום. לרוב, בכדי להפיק ממצב זה את המיטב, מומלץ להשתמש בכבל שחרור המאפשר את שחרור התריס (לחיצה על כפתור הצילום) מרחוק וללא צורך בלחיצה מתמדת. בכל זאת, לחיצה רצופה במשך 20 דקות אינה דבר נעים.

במה נתחשב בבואנו לבחור מהירות תריס?
אובייקט/סצינה בתנועה – בראש ובראשונה עלינו לבחור האם אנו מעוניינים בלכידת התנועה או שמא ברצוננו להקפיא אותה. כמובן שמהירות התריס משתנה בהתאם. מהירות תריס נמוכה בכדי ללכוד תנועה ומהירות תריס גבוהה בכדי להקפיא את התנועה. (עוד בנושא התנועה בהמשך).
אורך המוקד – מאפיין נוסף שיש לשקול בבואנו לבחור את מהירות התריס הוא אורך המוקד של העדשה. אורך מוקד ארוך יותר ידגיש את רעידות המצלמה בתמונה ויצור טשטוש ולכן יהיה עדיף להשתמש במהירות תריס גבוהה. קיימת שיטה טובה בכדי להקל עלינו את הבחירה הנכונה לעדשות שלנו: בחירת מהירות התריס כאשר המספר במכנה גדול יותר מאורך המוקד של העדשה שלנו, לדוגמא: במידה ואתם משתמשים בעדשת 50מ"מ, מהירות התריס המומלצת תהיה 1/60. במידה והנכם משתמשים בעדשת 200מ"מ, מהירות התריס המומלצת תהיה 1/250.
משולש החשיפה (צמצם, ISO, תריס) – לא ניתן וגם לא מומלץ להתעלם משאר גורמי החשיפה כשאר בוחרים מהירות תריס. ברגע שבחרתם מהירות תריס מסויימת, קרוב לודאי שיהיה עליכם לשנות גם את ערכי הצמצם ו/או ה ISO. לדוגמא: במידה ועברתם ממהירות תריס של 1/125 לתחנה הבאה (1/250) יצרתם מצב בו אתם מאפשרים לחצי מכמות האור להכנס למצלמה. בכדי לפצות על כך, יהיה עליכם להגדיל את מפתח הצמצם תחנה אחת ו/או להשתמש במהירות ISO גבוהה יותר (מ 100 ל 400 לדוגמא).

מהירות התריס ותנועה
אחד מהשימושים העיקריים של מהירות התריס הוא לכידת או הקפאת תנועת האובייקט/הסצינה. בפינינו עומדות 3 אפשרויות שונות:
פאנינג – ביצוע מעקב אחר אובייקט מסויים בעת תנועה. נבחר מהירות תריס נמוכה ותוך כדי לחיצה על כפתור הצילום, נבצע מעקב אחר האובייקט הנע. התוצאה? האובייקט ישאר חד בעוד הרקע יטושטש, מה שיעניק לנו את תחושת התנועה. לחץ כאן לקריאת המאמר בנושא הפאנינג.
טשטוש האובייקט – במידה והאובייקט המצולם בתנועה נוכל להמחיש תנועה זו גם ע"י פעולה הפוכה מהפאנינג. נבחר מהירות תריס נמוכה אך הפעם, נתמקד על האובייקט בנקודה מסויימת ללא תזוזה מצידנו. התוצאה? האובייקט יטושטש ויעניק תחושה של תנועה בעוד הרקע ישאר חד (לדוגמא, צילום מפלים). באפשרות זאת משתמשים צלמים רבים גם בכדי להסיר אובייקטים נעים מהסצינה, לדוגמא: צילום ארכיטקטורה – ביצוע מיקוד על הביניין המצולם בעזרת חשיפה ארוכה (מהירות תריס נמוכה) תטשטש את האנשים, מכוניות העוברים במקום ותמנע את משיכת עין הצופה אליהם.
הקפאת התנועה – בחירת מהירות תריס המהירה יותר מתנועת האובייקט למטרת הקפאת תנועתו. במקרים מסויימים, כגון מירוצי מכוניות, משחקי ספורט וכדומה נרצה דווקא להקפיא את האובייקט הנע בכדי לצלם אותו. נבצע זאת ע"י בחירת מהירות תריס גבוהה יותר מתנועת האובייקט עצמו. התוצאה? גם האובייקט וגם הרקע יהיו חדים.

אפקטים מיוחדים
שימוש בפלאש במהירות תריס נמוכה – הקפאת תנועת האובייקט בעזרת הפלאש בעוד מהירות התריס הנמוכה מאפשרת המשך לכידת התנועה של האובייקט ו/או הרקע.
אפקט הזום – הזזת העדשה למיקוד אחר בזמן צילום במהירות תריס נמוכה. מתאפשר במצלמות DSLR בלבד. (עוד על האפקטים במאמרים עתידיים).

התריס ומהירותו מאפשרים לנו לגוון את התמונות שלנו ולקבל תוצאות שונות בכל פעם שנשתמש בהגדרות שונות. זכרו את משולש החשיפה הכולל את התריס, הצמצם וה ISO. שימוש נכון בשלושתם יעניק לכם שליטה מלאה על עולם הצילום ותוצאות מרהיבות. בהצלחה!

מאמרים רלוונטיים

• חצובה, כבר קניתם?
• טכניקת ה – Slow Sync Flash
• צילום במהירות גבוהה – תמונות להשראה

בצילום דיגיטלי, ערך ה ISO יקבע את רמת הרגישות של חיישן המצלמה לאור. ככל שערך ה ISO נמוך יותר, כך גם חיישן המצלמה רגיש פחות לאור והתוצאה תהיה נקייה יותר מגרעון. שימוש בערכי ISO גבוהים נעשה לרוב במקרים בהם תנאי התאורה קשים, כגון צילום בשעות הלילה, בכדי להגדיל את רגישות החיישן למעט האור הקיים – המחיר לכך הוא תמונות מגורענות. בכדי להבין את משמעות השימוש בערכי ה ISO השונים, לחצו על התמונה שמשמאל.
תחום ערכי ה ISO נע בדרך כלל בין 100 ועד 1600. במצלמות DSLR מתקדמות, תחום זה יכול להמתח ולנוע בין 50 ועד 3200. ברוב המקרים, ערך ה ISO "הנורמלי" הוא 100, שיעניק לנו תוצאות נקיות מגרעון.

בבואכם לבחור את ערך ה ISO חשוב לשאול את עצמכם כמה שאלות:
תאורה – האם האובייקט המצולם/הסצינה המצולמת מוארים היטב? – במידה וכן, מומלץ להשתמש בערך ISO נמוך שכן אין צורך בחשיפה יתרה לאור. במידה ומתאפשר, ניתן להשתמש בפלאש או תאורה מלאכותית אחרת בכדי להגביר את חוזק התאורה במקום ובכך לאפשר שימוש בערך ISO נמוך יותר.
גרעון – האם אני מעוניין בכמות מסויימת של גרעון בתמונה? – ישנם מקרים בהם דווקא תרצו שהתמונה תראה קצת מגורענת על מנת לתת תחושה שונה לצופה, במידה וכן, מומלץ לבחור ערך ISO גבוה יותר מהרגיל אך לשים לב לא לבחור ערך גבוה מידי.
חצובה – האם מתאפשר שימוש בחצובה? – השימוש בחצובה יאפשר יציבות במידה ותבחרו בערך ISO נמוך וכתוצאה מכך במהירות תריס נמוכה, שכן זמן החשיפה יהיה ארוך ותזוזת המצלמה תגרום לטשטוש בתמונה.
תנועה – האם האובייקט בתנועה או שמא דומם? – במידה והאובייקט בתנועה מומלץ לבחור בערך ISO גבוה ובכך להקטין את מהירות התריס ולאפשר את לכידת האובייקט במהירות בכדי למנוע את טשטושו בתמונה.
עומק שדה – האם אני מעוניין בעומק שדה רחב? – במידה ואין אנו מעוניינים בעומק שדה רחב, נוכל להגדיל את ערך מפתח הצמצם, דבר היאפשר כניסה רבה יותר של אור, ובכך נוכל להקטין את ערך ה ISO.
גודל התמונה – לאיזה גודל התמונה מיועדת? – במידה והנכם מעוניינים להדפיס את התמונה בגדלים גדולים, יהיה עליכם לשים לב להשתמש ב ISO נמוך בכדי למנוע את הגרעון ככל האפשר שכן ככל שנגדיל את התמונה הגרעון יהיה יותר ויותר בולט לעין הצופה.

ערך ה ISO משפיע באופן ישיר על ערכי מפתח הצמצם ומהירות התריס. במידה והעלתם את ערך ה ISO מ – 100 ל – 400, תוכלו להפחית את ערכי מפתח הצמצם ומהירות התריס שכן ערך ה ISO הגבוה יאפשר רגישות גבוהה יותר לאור. במוזיאונים, לדוגמא, שם לא ניתן לצלם בעזרת הפלאש, נעדיף להעלות את ערך ה ISO ולהפחית את מהירות התריס בכדי לאפשר חשיפה ארוכה יותר לאור ועם זאת למנוע טשטוש התמונה עקב תזוזות בזמן החשיפה (בזמן פתיחת התריס). מקרה נוסף בו נעדיף להשתמש בערך ISO גבוה יותר הוא בצילום סצינה המוארת בנרות, שכן שימוש בפלאש יעלים את גוון התאורה המיוחד לסצינה מסוג זה.

שינוי ערך ה ISO בדרך כלל נשכח בקרב צלמים מתחילים ולכן חשוב לפתח הרגל להגדרתו מחדש לפני כל תמונה. אין דבר מבאס יותר מאשר לצלם את התמונה המושלמת ולאחר מכן לגלות כי בטעות צילמתם בערך ISO גבוה/נמוך מידי. במידה והנכם מצלמים במצב אוטומטי אין צורך להגדיר את ערך ה ISO שכן המצלמה תגדיר באופן אוטומטי את ערך ה ISO "הנכון" לאותה הסצינה בהתאם לתנאי התאורה. כמו מפתח הצמצם והתריס, כך גם ה ISO הוא חלק חשוב בהבנה ושליטה מלאה במצלמה שלכם. התנסו ולימדו ותמיד זכרו להחזיר את ערך ה ISO לנמוך ביותר בעת הסיום.

מאמרים רלוונטיים

• מבוא למהירות תריס – Shutter
• מבוא למפתח צמצם – Aperture
• החצי השני של חוגת המצלמה

אם נגדיר את מפתח הצמצם בצורה הכי פשוטה, הגדרתו תהיה – גודל פתח העדשה בעת הצילום. בעת הלחיצה על כפתור הצילום (shutter release button) נפתח פתח קטן המאפשר לחיישן המצלמה הצצה לסצינה שאותה אנו מעוניינים לצלם. ערך מפתח הצמצם שהגדרנו הוא זה שיקבע את גודל הפתח המדובר. ככל שהפתח יהיה גדול יותר כך גם יותר אור יכנס – וההפך.

ערך מפתח הצמצם מוגדר ומסומן ב f-stops, כגון f/4.5, f/2.8, f/22 וכדומה. מעבר מערך מסויים לבא אחריו או חזרה לזה שלפניו יכפיל או יחלק (בהתאמה) את גודל הפתח שנוצר בעדשה ולכן גם את כמות האור הנכנסת. חשוב לזכור כי גם הזזת מהירות התריס מערך אחד לאחר תגרום להכפלת/חלוקת כמות האור הנכנסת ולכן אם תגדילו את ערך מפתח הצמצם ותקטינו את ערך מהירות התריס באותה כמות (stop) תאפשרו כניסה בידיוק לאותה כמות אור (ההבדל יהיה בזמן החשיפה).

אחד הדברים הגורמים בלבול רב בקרב צלמים מתחילים הוא העובדה כי פתח גדול יווצר ע"י הגדרת ערך מפתח צמצם קטן ופתח קטן יווצר ע"י בחירת ערך צמצם גדול. כך שערך מפתח צמצם f/2.8 יצור פתח גדול יותר ויאפשר כניסת אור רבה יותר מאשר f/22. מבלבל, נכון? הנה תמונה גרפית המראה את ערך מפתח הצמצם והפתח שיווצר:

רואים? ככל שערכו המספרי של מפתח הצמצם גדל, פתח הצמצם דרכו האור נכנס קטן.

מפתח הצמצם ועומק שדה
עומק השדה (Depth Of Field) מבטא את כמות חלקי התמונה אשר יהיו בפוקוס (חדים). עומק שדה רחב/גדול יצור מצב בו רוב התמונה בפוקוס בין אם הסצינה המצולמת קרובה למצלמה (חזית) או רחוקה ממנה (רקע). לעומת זאת, עומק שדה צר/קטן ישאיר בפוקוס אזור מסויים בתמונה בעוד ששאר חלקי התמונה יהיו מחוץ לפוקוס (מטושטשים), בידיוק כמו בתמונת הפרח הנ"ל בה הפרח בפוקוס והרקע הירוק מטושטש (התמונה צולמה עם ערך מפתח צמצם f/6.3).

למפתח הצמצם השפעה גדולה ביותר על עומק השדה. מפתח צמצם גדול (מספר קטן כגון f/2.8) יצר את עומק השדה ולעומת זאת, מפתח צמצם קטן (מספר גדול כגון f/22) ירחיב את עומק השדה.
בכדי להמחיש את האמור, צילמתי שתי תמונות של אותה הסצינה עם ערכי מפתח צמצם שונים (לחצו להגדלה).

התמונה מימין צולמה עם ערך מפתח צמצם f/4 שהוא כאמור מפתח צמצם גדול היוצר עומק שדה צר ולכן "הפז של שרק" הוא החד ביותר מבין חלקי התמונה ואילו הסלולרי הקרוב יותר למצלמה מטושטש. בכדי ליצור הבדל, צילמתי שוב את אותה הסצינה והפעם הערך שבחרתי היה f/22 ולכן בתמונה משמאל כל חלקי התמונה נמצאים בפוקוס, שכן ערך מפתח הצמצם שבחרתי (מספר גדול -> מפתח צמצם קטן) יצר עומק שדה רחב.

קטגורית הצילום והצמצם
אם כך, איזה ערך מפתח צמצם מומלץ לצילום? הכל תלוי בקטגורית הצילום ובקומפוזיצה של הסצינה אותה אתם מעוניינים לצלם. ברוב סצינות הנוף (Landscape) מומלץ להשתמש במפתח צמצם קטן (מספר גדול), דבר היבטיח עומק שדה רחב ופוקוס מירבי מהחזית ועד קו האופק שברקע. לעומת זאת, בעת צילום דיוקנאות (Portrait) וצילום מקרו (Macro) נרצה דווקא לבחור במפתח צמצם גדול (מספר קטן) על מנת ליצור עומק שדה צר ובכך להדגיש את האובייקט המצולם בעוד הרקע שמאחוריו ישאר מטושטש ולא יסיט את עיני הצופה מנושא התמונה. שימו לב: ברוב המצלמות קיימים מצבי צילום הממוקמים על חוגת המצבים במצלמה -מצבי פורטרט ומקרו אשר יגדירו עבורכם את ערכי מפתח הצמצם באופן אוטומטי.

שליטה מלאה בתחום הצמצם היא חיונית לצילום איכותי ומגוון וכמו בכל פעם שלומדים משהו חדש, הדרך הטובה ביותר להבינו היא לצאת ולנסות.

מאמרים רלוונטיים

• פילטרים לעדשות ה DSLR שלכם
• צילום מחוץ לפוקוס
• מבוא למהירות תריס – Shutter

לא הרבה צלמים, מתחילים ומתקדמים, משתמשים במיקוד הידני, למען האמת, חלקם אף לא מודעים לקיומו, אבל הוא נמצא שם, ואם הוא שם סביר להניח שיש לו שימוש. המיקוד הידני (MF), בניגוד לאוטומטי (AF) מעניק לכם שליטה מלאה על האזור/האובייקט עליו תתמקד המצלמה ומונע מקרים בהם המצלמה "מתבלבלת" וננעלת על עצם שממוקם קרוב לאובייקט אותו רציתם לצלם כנושא התמונה.
עם זאת, חשוב מאוד לציין, כי השימוש במיקוד הידני אינו פשוט כלל והוא מצריך אימונים רבים.

מהם המקרים בהם שימוש במיקוד ידני יעניק לנו תוצאות טובות יותר?
צילום מבעד לחלון/גדר – מידי פעם נרצה לצלם אובייקט הנמצא מאחורי זכוכית או גדר כלשהי, לדוגמא: צילום במוזיאון, גן חיות, חלון הרכב וכדומה. במקרים כאלה, שימוש במיקוד אוטומטי יכול לצור מצב בו המצלמה תתמקד על האובייקט הקרוב ביותר אליה, הזכוכית או הגדר, ותשאיר את האובייקט אותו רצינו לצלם, מטושטש. בכדי למנוע מצב כזה, נעדיף להשתמש במיקוד הידני ולמקד את העדשה על האזור אותו אנו מעוניינים לצלם.

תאורה חלשה/עמומה – אם יצא לכם לצלם בעזרת מיקוד אוטומטי בתנאי תאורה חלשה, הנכם ודאי מכירים את מאבקי המצלמה לחפש ולהתמקד על אובייקט מסויים אותו היא מזהה (בערך כמו לנסות לצלם כאשר כיסוי העדשה מורכב). כמובן שבמקרים אלה, מומלץ להשתמש במיקוד הידני מה שיעניק צילום מהיר יותר וחד יותר.

צילומי מקרו/תקריב – צילומי אובייקטים מקרוב מקטינים את עומק השדה ומאלצים אותנו להיות מדוייקים ביותר. לכל תזוזה, ולו הקטנה ביותר, מהמקום אותו רצינו להגדיר כמרכז המיקוד, השפעה משמעותית על תוצאות הצילום שלנו. לכן, שימוש במיקוד הידני יאפשר לנו לבחור בידיוק את הנקודה המרכזית ויעניק לנו תוצאות טובות יותר.

צילום דיוקנאות/פורטרייט – לרוב, כשנצלם אנשים, נרצה להעניק לעיניים שלהם חדות מושלמת. במידה ונשתמש במיקוד אוטומטי, לא תהיה לנו ברירה אלא לכוון לעיניים של האדם אותו אנו מצלמים מה שיאלץ אותנו לחתוך את התמונה. שימוש במיקוד הידני יאפשר לנו ללכוד את התמונה שרצינו ולשמור על החלקים שאנו מעוניינים חדים ובולטים.

צילום עצמים בתנועה – בניגוד אלינו, המצלמה מתקשה לעקוב במהירות אחרי אובייקט בתנועה (ציפור, מכונית וכדומה). לשם כך קיימת בדרך כלל אפשרות המיקוד המתמשך (AI Servo/Continuous AF) המאפשרת למצלמה להמשיך ולהנעל על האובייקט כל עוד לחצן הצילום לחוץ עד חציו. בחלק מהמצלמות מהירות מיקוד המצלמה בשימוש במיקוד המתמשך איננו מספק ולא נותרת ברירה אלא לעבור ולהשתמש במיקוד הידני. אז, נצטרך למקד את העדשה מראש על הנקודה בה נרצה ללכוד את האובייקט ולכן זה הוא סוג הצילום המצריך את התרגול הרב ביותר.

כאמור, הצילום במצב מיקוד ידני מצריך תרגול והתנסות רבה ככל האפשר, אך תוצאות השימוש בו לרוב טובות יותר ויעניקו סיפוק רב לכם כצלמים. מומלץ להתנסות "על יבש" ככל האפשר לפני השימוש.

מאמרים רלוונטיים

• 3 טכניקות שימושיות לצילום טוב יותר
• השבוע שהיה 25.11.08
• צילום מחוץ לפוקוס

בטח שמתם לב לסמלי הנורה, ענן, חשמל וכדומה במצלמה שלכם, כנראה שהתעלמתם מהם כי פשוט לא הבנתם מה הם עושים ויכול להיות שנתקלתם במאמרים בנושא טמפרטורת הצבע ועל בחור בשם קלווין, וכנראה שגם הפעם התעלמתם כי לא הבנתם מי זה קלווין ומה הוא קשור לצילום. הדבר הזה שבחרתם להתעלם ממנו, הוא אחד הכלים החשובים בכדי להשיג את התמונה שרציתם, האיזון הלבן.
האיזון הלבן הוא דרך לתקן את הצבעים בתמונה בכדי להעניק להם את אותו הערך שבו הם צולמו מלכתחילה מכיוון שלא כל מקורות האור (מנורה, פלורסנט, כוכבים וכו' ) מפזרים את האור בצורה שווה בספקטרום הנראה.
לכל מקור אור ישנה טמפרטורת צבע שונה ולהלן טבלה המפרטת את מקור האור ואת מעלות הצבע במעלות קלווין (°K).

מעלות קלווין נמוכות (עד 3500) מיוצגות ע"י צבעים חמים ולכן הגוונים שלהם נעים לכיוון האדום, לעומת זאת, מעלות קלווין גבוהות (מ 6000 ומעלה) מיוצגות ע"י צבעים קרים וגווניהם נעים לכיוון הכחול. לדוגמא: להבה באש נמוכה, צבעה אדום וככל שנגביר את האש, צבעה יהיה כחול יותר.

העין האנושית מסתגלת במהרה לכל שינוי אור שמתרחש, באופן אוטומטי. המצלמה, בניגוד אלינו, מתקשה לתרגם את שינויי האור בצורה נכונה, ומסיבה זאת כאשר אנו מצלמים במקום סגור והנורה הביתית היא התאורה שלנו, אנו מקבלים תמונה עם גוון כתום, בעוד שהעין שלנו ראתה את הצבע "הנכון" (לבן) ללא כל עזרים. דוגמא נוספת: במידה ובסצינה המצולמת יש הרבה גוונים של ירוק/כחול ללא גוון לבן מוגדר, המצלמה "תבלבל" ותפזר גוון ירוק/כחול על התמונה כולה, גם על מקומות שלנו נראים לבנים. לשם כך קיים כוון האור במצלמה הדיגיטלית שלנו, האיזון הלבן – White Balance.
במצלמות דיגיטליות ישנם מצבי איזון לבן שונים, הבסיסי הוא כמובן ה Auto White Balance שברוב המקרים ייצר תמונה טובה ובנוסף ישנם מצבים מוגדרים מראש המתאימים למצבי תאורה שונים.

הטבלה מכילה את תבניות האיזון הלבן הנפוצות ביותר במצלמות הדיגיטליות.
שמש – לחלק מהמצלמות אין את תבנית זאת שכן היא דומה במהותה למצב אוטומטי (AWB), נשתמש בכל זאת במצב זה כאשר תמונות שצולמו באור יום יצאו קרות/חמות מידי עם תבנית ה AWB.
מעונן – ביום מעונן, שמיים אפורים. תבנית זאת תעניק לצבעים גוון חם יותר. מומלץ גם בעונת הסתיו.
צל – כאשר האובייקט אותו אנו מצלמים מוצל. אותו אפקט צבע כמו "מעונן".
נורה – צילום במקום סגור (Indoor). בדר"כ צילום במקום סגור גורם גוונים חמים, לכן שימוש בתבנית זאת יעניק צבעים קרים יותר (כחול).
פלורסנט – צילום תחת אור פלורסנט (ניאון). יצור גוונים חמים.
מבזק – בעת שימוש בפלאש. יעניק גוונים חמים.
ידני - במידה ונשתמש בתבנית זאת, נרצה לצלם משטח לבן (דף) או אפור בהיר (עד 20% מילוי) בכדי להעניק איזון לבן מדוייק כמה שיותר למצלמה (המשטח הלבן ישמש כצבע הבסיס בשביל המצלמה). כמובן שמטרת האפשרות הידנית היא להתנסות ולראות כיצד הגדרת צבעים שונים משפיעה על תוצאות התמונה. לדוגמא בצילום אינפרא אדום, נצלם משטח ירוק (דשא) ונגדיר אותו כתבנית האיזון הלבן.

חשוב לציין כי אין מצב "נכון" או "לא נכון" ומומלץ להתנסות "ביבש" כמה שיותר ולהכיר כיצד המצלמה שלכם מגיבה במצבים ובתבניות השונות. במידה וההגדרה שבחרתם לא התאימה או אפילו שכחתם לבחור את תבנית האיזון הלבן "הנכונה" – אל דאגה, תמיד אפשר לערוך זאת בתוכנות גרפיות כמו פוטושופ.

טיפ לצלמים מתקדמים: צילום בפורמט RAW יאפשר לערוך את האיזון הלבן מבלי לפגוע באיכות התמונה בכל שמירה. כמו כן ניתן להשתמש במיסגור (Bracketing) – מצב המאפשר צילום רציף של אותה הסצנה ב 3 תמונות שלכל אחת מהן איזון לבן שונה (טמפרטורה נמוכה, נורמלית, גבוהה).

מאמרים רלוונטיים

• מבוא למהירות תריס – Shutter
• דחיסת תמונה: RAW או JPEG?
• 7 טיפים לצילום פטריות

לא מעט צלמים מתחילים רוכשים במיטב כספם מצלמות רפלקס (SLR) או מצלמה דיגיטלית מתקדמת ולאחר כמה ניסיונות כושלים במצב ידני (M) מוצאים עצמם מצלמים במצב אוטומטי, מה שמעניק אומנם תמונה חדה ומוארת אך לרוב גם משעממת.
שני מצבי הצילום הנ"ל (M ואוטומטי) נמצאים על חוגת המצלמה, ביחד עם עוד מספר מצבים שונים ומשונים, כשלכל אחד מהם יתרונות משלו.

מצבי צילום מיוחדים/Creative zone

<P> מצב Program: מצב צילום הדומה מאוד למצב צילום אוטומטי (◊).
המצלמה תגדיר אוטומטית את מהירות סגירת התריס (shutter speed) ואת גודל מפתח הצמצם (aperture) בהתאם לבהירות האובייקט אותו אתם מצלמים. ההבדל בין מצב זה למצב אוטומטי הוא האפשרות לשנות את הגדרות המצלמה ולשחק עם אפשרויות שונות, כגון: נעילת פוקוס, ביטול הפלאש וכו'. במצב זה נבחר כאשר נרצה לצלם תמונה כללית אך נרצה לאפשר לעצמנו שליטה על חלק מההגדרות.

<Tv> מצב Time value: בחלק מהמצלמות מסומן ע"י <S> המסמלת Shutter priority.
במצב צילום זה אנו נגדיר באופן עצמאי את מהירות סגירת התריס והמצלמה תתאים אוטומטית את מפתח הצמצם בהתחשב גם בבהירות האובייקט המצולם. במצב זה ניתן להשתמש כאשר אנו רוצים לעצור אובייקט בתנועה או במידה ואנו רוצים להמחיש את התנועה, כגון: מפלים, זיקוקים וכו', כמובן, בהתאם למהירות סגירת התריס שבחרנו.

<Av> מצב Aperture value: בחלק מהמצלמות מסומן ע"י <A> המסמלת Aperture.
הפעם נגדיר אנו את מפתח הצמצם והמצלמה תגדיר באופן אוטומטי את מהירות סגירת התריס. ככל שנפתח את הצמצם (בחירת ערך f נמוך) הרקע של האובייקט יראה מטושטש, מצב המומלץ מאוד לצילום אנשים (portraits). ככל שנסגור את הצמצם (בחירת ערך f גבוה) הרקע יראה חד וברור, כמובן בהתאם למרחק שלו מהעצם המצולם.
הסיבה לשינוי המיקוד בהתאם לפתח הצמצם היא ההשפעה על עומק השדה המוקטן או מוגדל בהתאם לערך f שבחרנו.

<M> מצב Manual: מצב ידני לחלוטין, אנו נגדיר עצמאית את מהירות סגירת התריס ופתח הצמצם. שימוש במצב זה מצריך מאיתנו להבין את הקשר שבין זמן החשיפה הנדרש לבין פתח הצמצם ולכן לרוב זהו מצב צילום בו קשה יותר להניב תמונות טובות כצלמים מתחילים. מאוד מומלץ לשים לב להגדרות האוטומטיות אותן מגדירה המצלמה במצבים השונים ולנסות וללמוד את הערכים השונים ואת השפעת ערך פתח הצמצם על ערך מהירות סגירת התריס וההפך.

במצלמות שונות ישנם מצבים שונים, חלקן יחודיים למצלמה הספציפית שלכם, כגון:<C> (הגדרות משתמש קבועות), A-DEP (צילום עומק שדה רחב) וכו' לכן מאוד מומלץ לקרוא בקפידות את ספר ההוראות המצורף למצלמה, גם אם אתם ברמה גבוהה יותר, תמיד לומדים משהו חדש.
כמו כן, על מצבי הצילום המסומנים ע"י ציורים שונים, כגון: פרח (מקרו/תקריב), פרצוף (פורטרייט, אנשים), הר (נוף) וכדומה, לא אפרט שכן הם מובנים מאליהם.
במידה ולמישהו ישנו מצב נוסף שלא דובר עליו במאמר, אשמח אם יוסיף בתגובה על מנת שכולנו נוכל ללמוד על המצבים שהשונים.

מאמרים רלוונטיים

• מבוא למהירות תריס – Shutter
• מבוא לרגישות החיישן – ISO
• מבוא למפתח צמצם – Aperture