מערכת המצלמה
עינית (Viewfinder) - החלון דרכו אנו מביטים בכדי להרכיב את הקומפוזיציה (הסצינה). במצלמות דיגיטליות קומפקטיות ישנן 2 עיניות, האחת היא כמובן העינית האופטית והשנייה מיוצגת ע"י מסך LCD. במצלמות הקומפקטיות מומלץ להשתמש במסך ה LCD שכן הוא מקרין בידיוק את מה שהעדשה והחיישן קולטים לעומת העינית האופטית שחוסר הדיוק שלה מתבטא בעיקר בתמונות של עצמים קרובים. עם זאת, העינית האופטית אינה צורכת זמן סוללה ולכן עדיפה לחלק מהצלמים המשתמשים במצלמה קומפקטית. במצלמות הרפלקס, ה D/SLR, קיימת רק עינית אחת והיא כמובן העינית האופטית. מערכת המראות המיוחדת במצלמות מסוג זה מונעת את חוסר הדיוק שנוצר בעינית מסוג זה במצלמות הקומפקטיות. ברוב מצלמות ה D/SLR מסך ה LCD יראה את התמונה רק לאחר הצילום ולא תוך כדי כפי שקורה במצלמות הקומפקטיות עקב סוג החיישן במצלמות ה D/SLR.
קיים סוג נוסף של עינית, המופיע לעיתים במצלמות דיגיטליות קומפקטיות, עינית אלקטרונית. העינית האלקטרונית היא בידיוק כמו מסך ה LCD רק קטנה יותר והיא ממוקמת במקום העינית האופטית. במצלמות קומפקטיות בעלות עינית אלקטרונית אין עינית אופטית כלל.
חיישן (Sensor) - התקן אלקטרוני שתפקידו להמיר את האור הנכנס דרך הצמצם לזרמים חשמליים. הזרמים החשמליים מרוכזים בתאים כאשר כל תא הוא פיקסל בתמונה עצמה. קיימים 2 סוגים עיקריים של חיישנים. חיישן ה CCD הממיר את הזרמים החשמליים לפיקסלים אחד אחד ובכך שומר על איכות תמונה גבוהה ונקייה לעומת חיישן ה CMOS שעלותו אומנם זולה יותר אך במידה והחיישן קטן, איכות התמונה נפגמת משמעותית.
תריס (Shutter) - התקן מכני המאפשר כניסת אור אל החיישן עפ"י זמן החשיפה שהוגדר. זמן החשיפה הוא הזמן מרגע לחיצת כפתור הצילום (התריס נפתח) ועד צילום התמונה (תריס נסגר). התריס, ביחד עם הצמצם, קובעים את ערך החשיפה והגדרתם מושפעת באופן ישיר מהגדרת הרגישות (ISO). ככל שרמת הרגישות גבוהה, זמן החשיפה ו/או פתח הצמצם קטנים. מהירות התריס הסטנדרטית נעה בין 1/8000 שנייה ועד מצב Bulb בו התריס נשאר פתוח כל עוד כפתור הצילום נשאר לחוץ (ללא הגבלה). ישנן מצלמות המאפשרות מצב מיוחד בו אין צורך ללחוץ באופן רציף על הלחצן בכדי להשאיר את התריס פתוח, ניתן ללחוץ לחיצה אחת וברגע שרוצים לסגור את התריס, לחיצה נוספת (מצב T). למידע נוסף - "מבוא למהירות תריס - Shutter"
צמצם (Aperture) - הפתח המקסימלי של החור דרכו נכנס האור אל חיישן המצלמה. ערך הפתח מוגדר ע"י f-number או f-stops. היחס בין 2 מספרי f עוקבים הוא שורש 2 (קפיצות של f x 1.4). ערכי ה f נעים בין f/64 (הפתח הצר ביותר) לבין f/1.4 (הפתח הרחב ביותר). ככל שערך מפתח הצמצם (f-number) גדול יותר (לדוגמא f/5) עומק השדה יהיה רדוד יותר (מטושטש), ככל שערך מפתח הצמצם קטן יותר (f/32 לדוגמא) עומק השדה יהיה חד יותר. לחץ כאן לקריאת המאמר "מבוא למפתח צמצם".
מיקוד (Focus) - הזזת העדשה בכדי למצוא נקודה חדה בסצינה הנלכדת ע"י חיישן המצלמה. ברגע שאנו מזיזים את העדשה, בין אם זה ידנית ובין אם אוטומטית, מערכת עדשות בתוך העדשה נעות ומשפיעות על חדות התמונה. מצלמות רפלקס (D/SLR) מאפשרות מיקוד אוטומטי ומיקוד ידני. אפשרות המיקוד האוטומטי (AF) מתחלקת לשלושה סוגים: מיקוד יחיד (Single AF) בו המצלמה ננעלת על אובייקט מסויים הנמצא במרחק מסויים, מיקוד רציף (Servo/Continuous AF), מצב בו כל עוד נחזיק את כפתור הצילום בחצי הדרך, המצלמה תמשיך ותתמקד מחדש עד רגע הצילום עצמו (מתאים לצילום אובייקט נע). הסוג השלישי הוא שילוב של השניים האחרים - המצלמה תתמקד על אובייקט ובמידה והוא יתחיל לנוע, המצלמה תעביר עצמה למצב מיקוד רציף. חשוב לדעת כי מיקוד רציף מקצר את חיי הסוללה באופן משמעותי. מיקוד אוטומטי מבוסס על קליטת ניגודיות (תאורה לעומת צל וכו') ועל כן האפקטיביות שלו נפגמת בלילה, לשם כך, קיימת נורת העזר (ראה ערך בהמשך).
צילום רציף (Burst) - יכולת המצלמה לצלם תמונה אחר תמונה באופן רציף כל עוד אנו לוחצים על לחצן הצילום. מהירות וכמות התמונות לשנייה משתנות בהתאם למצלמה.
ממיר AD - התקן הממיר מידע אנלוגי (תמונה, פריים וידאו) למספרים דיגיטליים אותם יוכל המחשב לקרוא ולתמרן. ממיר ה Analog to Digital ממשיך ישירות את פעילותו של החיישן (ערך הנ"ל) וממיר את הזרמים החשמליים למספרים בינאריים (0 ו - 1).
נורת העזר (AF Assist Lamp) - כאמור, מיקוד אוטומטי (AF) מבוסס על קליטת ניגודיות (תאורה, צל וכו'), כאשר תנאי התאורה אינם מאפשרים את פעילותו של המיקוד האוטומטי נכנסת לפעולה נורת העזר. הנורה יכולה לעזור עד מרחק קצר יחסית של כ 4 מטר ותפקידה הוא פשוט להאיר על האובייקט המצולם בכדי לאפשר למיקוד האוטומטי להנעל על האובייקט.
באפר (Buffer) - זכרון זמני בו יאוחסנו התמונות שצולמו עד שיתאפשר למצלמה לשמור את התמונות על כרטיס הזכרון, בידיוק כפי שפועל זכרון ה RAM במחשב. הבאפר קשור באופן ישיר לאופצית הצילום הרציף (ראה ערך הנ"ל) ולכמות ומהירות התמונות אותן ניתן לצלם אחת אחרי השנייה ללא שחרור כפתור הצילום.
פיקסלים (Pixels) - כאמור בערכי החיישן וממיר ה AD, הפיקסלים הם התהליך הסופי אליו מגיעה המצלמה לאחר שהמירה את הזרמים החשמליים וחילקה אותם לתאים, כל תא הוא פיקסל. Pixel = Picture Element הוא יסוד מידע ולא ניתן להגדירו כנקודה או ריבוע בתמונה.
כיצד יודעים כמה פיקסלים יש לתמונה? רוחב התמונה X גובה התמונה / 1,000,000 => לדוגמא: תמונה ברוחב 3456 וגובה 2304. רוחב כפול הגובה יתן לנו את המספר: 7,962,624 חלקי מיליון = 7.9 מגה פיקסלים.
מידע התמונה (EXIF) - מעבר למידע לגבי הפיקסלים של התמונה, המצלמה שומרת מידע נוסף על גבי התמונה, כגון: תאריך ושעה, פתח צמצם, מהירות תריס, רגישות וכו'. רוב התוכנות הגרפיות מסוגלות לקרוא את המידע הזה מהתמונה ולהציגו. המידע כולו נקרא גם Metadata. מטרת שמירת המידע היא לאפשר לצלם לנתח אילו הגדרות הפיקו את התמונה הטובה ביותר.
זמן השהייה (Lag time) - הזמן מרגע הלחיצה על כפתור הצילום ועד הרגע בו המצלמה מתחילה לצלם את התמונה. זמן ההשהייה משתנה ממצלמה למצלמה והוא בעצם החסרון הגדול של מצלמות דיגיטליות. חסרון זה כמעט ולא בא לידי ביטוי במצלמות רפלקס, D/SLR לא בצילום יחיד ולא בצילום רציף.
מסך ה LCD - כאמור בערך "עינית", מסך ה LCD משמש כעינית במצלמות הדיגיטליות הקומפקטיות וגודלו נע לרוב בין 1.5 לבין 2.5 אינץ עם רזולוציה של 120,000 עד 240,000 פיקסלים. המסך משמש גם בכדי לשנות את הגדרות המצלמה בצורה דיגיטלית וכמובן מאפשר לצפות בתמונות הנמצאות על זכרון המצלמה ו/או כרטיס הזכרון.
נעילת חשיפה אוטומטית (AE Lock) - האפשרות להגדיר ולנעול את ערכי החשיפה, המורכבים מפתח הצמצם וממהירות סגירת התריס. ערכי החשיפה מחושבים ומוגדרים ע"י המצלמה בסדרת תמונות. כמו כן, ניתן להגדיר נקודה מסויימת ולנעול את ערכי החשיפה שחושבו ע"י המצלמה בצילום הנקודה שהוגדרה. לדוגמא, צילום אזור חשוך ושימוש בנעילת החשיפה יצור חשיפת יתר בתמונה הבאה. שימוש בנעילת חשיפה אוטומטית לרוב נעשה בכדי להקל על חיבור כמה תמונות ביחד לתמונה אחת בכדי להרחיב את הטווח הדינמי.
מיסגור (Bracketing) - צילום סדרת תמונות של אותה הקומפוזיציה בערכי חשיפה השונים מערך החשיפה אותו המצלמה חישבה. לכל תמונה יהיה ערך חשיפה שונה כאשר חלק מהתמונות יצולמו בתת-חשיפה וחלקן בחשיפת יתר, כאשר באמצע, ערכי החשיפה המחושבים ע"י המצלמה. במיסגור בדר"כ נבחר כאשר אין אנו בטוחים בתוצאות שנקבל עם הגדרות החשיפה אותן בחרנו ונעדיף לצלם סדרת תמונות בחשיפות שונות ולבחור את הטובה ביותר או לחברן לתמונה אחת לאחר מכן.
