האם יש לכם חצובה? האם אתם משתמשים בה? אלו שתי שאלות פשוטות אך מסתבר שכשזה נוגע לחצובה, התשובה היא שצלמים רבים מעדיפים לצלם בלעדיה. באם הסיבה היא מבוכה בשימוש בפומבי או שמא עצלות בנשיאת הציוד ואפילו סתם כי שכחתם בבית, בסופו של דבר, אי השימוש בחצובה, פוגם רבות בחלק נכבד מהתמונות שלכם.

קו מנחה לצילום ללא חצובה
באומנות ככלל ובצילום כפרט, קווים מנחים או "חוקים" לרוב נתפסים כאנטי-יצירתיים ולא מעט אומנים וצלמים מעדיפים "לשבור" אותם בכדי להשיג תוצאות יוצאות דופן. עם זאת, במצבים מסויימים, טוב שיש קו מנחה בסיסי עליו אפשר להסתמך.
בצילום ללא חצובה ישנם שני משתנים עיקריים בהם צריך להתחשב. האחד, מהירות התריס בה אתם מצלמים והשני, אורך המוקד של העדשה בה אתם משתמשים בעת הצילום.
ה"חוק": בחרו מהירות תריס שערכה המספרי (במכנה) גדול מאורך המוקד של העדשה.
לדוגמא - עם עדשה בעלת אורך מוקד 50mm, נצלם במהירות תריס הגבוהה מ 1/60.
עם עדשה בעלת אורך מוקד 100mm, נצלם במהירות תריס של 1/125 ומעלה.
כמובן שקו מנחה זה אינו תקף לכל המקרים, וכיום, במצלמות רבות ישנו מייצב תמונה אופטי מובנה המאפשר לנו לצלם במהירויות תריס נמוכות יותר מבלי לקבל תוצאות מטושטשות, וכל זאת ללא שימוש בחצובה.
לחץ להמשך המאמר »

בעבודתי הנוכחית (חנות צילום דיגיטלית) שמתי לב שהרבה אנשים הבאים לרכוש מצלמה דיגיטלית, לצרכים חובבניים ומקצועיים כאחד, אינם יודעים על אילו קריטריונים לשים את הדגש בבחירתם את המצלמה המושלמת לצרכיהם. כמו כן, אחת מקוראות האתר האירה את תשומת ליבי לכך שאין ב"תקריב" מדריך לקניית מצלמה דיגיטלית, ולכן, הנה כמה דגשים עיקריים בדרך לקניית מצלמה דיגיטלית.

למה אתם קונים מצלמה דיגיטלית?
אחת הטעויות העיקריות שאני נתקל בהן כשאנשים מגיעים לחנות לרכוש מצלמה דיגיטלית, היא קניית מצלמה מקצועית יותר מצרכי הצילום שלהם. בין אם מדובר מבחירה בשל הרצון להראות מקצועי יותר ובין אם בשל החשיבה שיותר מקצועי אומר יותר טוב, מדובר בטעות. בכדי למנוע טעות זאת (ואת התייאשותכם מהמצלמה בהמשך) תמיד מומלץ לשאול את עצמכם כמה שאלות שיענו על צרכי הצילום האמיתיים שלכם.
לחץ להמשך המאמר »

בהגדרה הבסיסית ביותר, מהירות התריס היא כמות הזמן בה התריס פתוח. בצילום דיגיטלי, הזמן בו התריס פתוח הוא הזמן בו החיישן "רואה" את הסצינה אותה אנו מעוניינים לצלם. מהירות התריס נמדדת בחלקיקי שניות (1/X) ובשניות מלאות (X) כאשר ככל שהמספר במכנה גדול יותר, כך מהירות התריס גבוהה יותר, לדוגמא: 1/1000 יעניק מהירות תריס גבוהה בהרבה מאשר 1/30. מעבר בין ערך מסויים של מהירות התריס לערך הבא/הקודם יכפיל או יחלק (בהתאמה) את מהירות התריס החדשה כך שמהירויות התריס המתאפשרות לנו במצלמה יהיו 1/500, 1/250, 1/125, 1/60, 1/30, 1/15 וכדומה.
לחץ להמשך המאמר »

בצילום דיגיטלי, ערך ה ISO יקבע את רמת הרגישות של חיישן המצלמה לאור. ככל שערך ה ISO נמוך יותר, כך גם חיישן המצלמה רגיש פחות לאור והתוצאה תהיה נקייה יותר מגרעון. שימוש בערכי ISO גבוהים נעשה לרוב במקרים בהם תנאי התאורה קשים, כגון צילום בשעות הלילה, בכדי להגדיל את רגישות החיישן למעט האור הקיים - המחיר לכך הוא תמונות מגורענות. בכדי להבין את משמעות השימוש בערכי ה ISO השונים, לחצו על התמונה שמשמאל.
תחום ערכי ה ISO נע בדרך כלל בין 100 ועד 1600. במצלמות DSLR מתקדמות, תחום זה יכול להמתח ולנוע בין 50 ועד 3200. ברוב המקרים, ערך ה ISO "הנורמלי" הוא 100, שיעניק לנו תוצאות נקיות מגרעון.
לחץ להמשך המאמר »

אם נגדיר את מפתח הצמצם בצורה הכי פשוטה, הגדרתו תהיה - גודל פתח העדשה בעת הצילום. בעת הלחיצה על כפתור הצילום (shutter release button) נפתח פתח קטן המאפשר לחיישן המצלמה הצצה לסצינה שאותה אנו מעוניינים לצלם. ערך מפתח הצמצם שהגדרנו הוא זה שיקבע את גודל הפתח המדובר. ככל שהפתח יהיה גדול יותר כך גם יותר אור יכנס - וההפך.

ערך מפתח הצמצם מוגדר ומסומן ב f-stops, כגון f/4.5, f/2.8, f/22 וכדומה. מעבר מערך מסויים לבא אחריו או חזרה לזה שלפניו יכפיל או יחלק (בהתאמה) את גודל הפתח שנוצר בעדשה ולכן גם את כמות האור הנכנסת. חשוב לזכור כי גם הזזת מהירות התריס מערך אחד לאחר תגרום להכפלת/חלוקת כמות האור הנכנסת ולכן אם תגדילו את ערך מפתח הצמצם ותקטינו את ערך מהירות התריס באותה כמות (stop) תאפשרו כניסה בידיוק לאותה כמות אור (ההבדל יהיה בזמן החשיפה).
לחץ להמשך המאמר »

קיימות מספר סכנות טבעיות היכולות לפגוע באיכות המצלמה, באיכות התמונה ואפילו לקצר את חיי המצלמה שלכם טרם זמנה. חשוב ללמוד לזהות את הסכנות הללו בכדי לבצע פעולות מנע מקדימות ולהגן על חיי המצלמה שלכם.

לחות ומים
הלחות יכולה לפגוע במצלמה בדרכים שונות, כשמים היא הפגיעה המסוכנת ביותר שיכולה לסיים את חיי המצלמה שלכם בתוך כמה רגעים. מקרים כמו נפילת המצלמה לים, נחלים, אמבטיה ואפילו לאסלה נשמעים לא לעיתים. בכדי למנוע מצב בו המצלמה שלכם נופלת לכם מהידיים מומלץ להשתמש ברצועות הצוואר המגיעות לרוב עם המצלמה ובכך תמיד לשלוט על מיקום המצלמה ובכך אפילו למנוע סכנה נוספת - חבטות.
סכנה נוספת בתחום הלחות היא התעבות מים על המצלמה שלכם. לרוב מקרה כזה קורה כאשר אנו משנים טמפרטורות מהקיצון לקיצון - לדוגמא: יצאנו מהמזגן בבית לחום העז בחוץ. מצב זה ניתן להמנע בקלות ע"י פיזור שקיקי לחות קטנים (בתוכם ג'ל סיליקון), בתיק המצלמה, הסופגים את הלחות.

מלח הים
הים אומנם מאפשר לצלמים הזדמנויות צילום רבות ומעניינות אך בים ניתקל באחת הסכנות הגדולות למצלמה שלנו, מלח הים. המלח נכנס למצלמה ולעדשות שכן הוא קל ומתעופף עם הרוח החזקה יחסית שיש בדר"כ בים ויוצר בעיות רבות שהמסוכנת ביותר היא הקורוזיה. במידה והנכם מתכננים לצלם במקומות מלוחים, כמו הים, מומלץ לנקות את המצלמה שלכם לפחות פעם ביום, כאשר הניקוי עצמו מתבצע במקום נקי וסגור. במידה והנכם משתמשים במצלמת D/SLR ויש בבעלותכם מסנן UV כדאי להרכיבו בכדי להעניק הגנה נוספת לעדשה. כמו כן כדאי להמנע מהחלפת סוללות, עדשות ואפילו כרטיסי זיכרון במקומות מלוחים ולדאוג להחזיר את המצלמה לתיק הנשיאה בזמן שאינכם מצלמים.
לחץ להמשך המאמר »

לא הרבה צלמים, מתחילים ומתקדמים, משתמשים במיקוד הידני, למען האמת, חלקם אף לא מודעים לקיומו, אבל הוא נמצא שם, ואם הוא שם סביר להניח שיש לו שימוש. המיקוד הידני (MF), בניגוד לאוטומטי (AF) מעניק לכם שליטה מלאה על האזור/האובייקט עליו תתמקד המצלמה ומונע מקרים בהם המצלמה "מתבלבלת" וננעלת על עצם שממוקם קרוב לאובייקט אותו רציתם לצלם כנושא התמונה.
עם זאת, חשוב מאוד לציין, כי השימוש במיקוד הידני אינו פשוט כלל והוא מצריך אימונים רבים.

מהם המקרים בהם שימוש במיקוד ידני יעניק לנו תוצאות טובות יותר?
צילום מבעד לחלון/גדר - מידי פעם נרצה לצלם אובייקט הנמצא מאחורי זכוכית או גדר כלשהי, לדוגמא: צילום במוזיאון, גן חיות, חלון הרכב וכדומה. במקרים כאלה, שימוש במיקוד אוטומטי יכול לצור מצב בו המצלמה תתמקד על האובייקט הקרוב ביותר אליה, הזכוכית או הגדר, ותשאיר את האובייקט אותו רצינו לצלם, מטושטש. בכדי למנוע מצב כזה, נעדיף להשתמש במיקוד הידני ולמקד את העדשה על האזור אותו אנו מעוניינים לצלם.

תאורה חלשה/עמומה - אם יצא לכם לצלם בעזרת מיקוד אוטומטי בתנאי תאורה חלשה, הנכם ודאי מכירים את מאבקי המצלמה לחפש ולהתמקד על אובייקט מסויים אותו היא מזהה (בערך כמו לנסות לצלם כאשר כיסוי העדשה מורכב). כמובן שבמקרים אלה, מומלץ להשתמש במיקוד הידני מה שיעניק צילום מהיר יותר וחד יותר.

צילומי מקרו/תקריב - צילומי אובייקטים מקרוב מקטינים את עומק השדה ומאלצים אותנו להיות מדוייקים ביותר. לכל תזוזה, ולו הקטנה ביותר, מהמקום אותו רצינו להגדיר כמרכז המיקוד, השפעה משמעותית על תוצאות הצילום שלנו. לכן, שימוש במיקוד הידני יאפשר לנו לבחור בידיוק את הנקודה המרכזית ויעניק לנו תוצאות טובות יותר.

צילום דיוקנאות/פורטרייט - לרוב, כשנצלם אנשים, נרצה להעניק לעיניים שלהם חדות מושלמת. במידה ונשתמש במיקוד אוטומטי, לא תהיה לנו ברירה אלא לכוון לעיניים של האדם אותו אנו מצלמים מה שיאלץ אותנו לחתוך את התמונה. שימוש במיקוד הידני יאפשר לנו ללכוד את התמונה שרצינו ולשמור על החלקים שאנו מעוניינים חדים ובולטים.

צילום עצמים בתנועה - בניגוד אלינו, המצלמה מתקשה לעקוב במהירות אחרי אובייקט בתנועה (ציפור, מכונית וכדומה). לשם כך קיימת בדרך כלל אפשרות המיקוד המתמשך (AI Servo/Continuous AF) המאפשרת למצלמה להמשיך ולהנעל על האובייקט כל עוד לחצן הצילום לחוץ עד חציו. בחלק מהמצלמות מהירות מיקוד המצלמה בשימוש במיקוד המתמשך איננו מספק ולא נותרת ברירה אלא לעבור ולהשתמש במיקוד הידני. אז, נצטרך למקד את העדשה מראש על הנקודה בה נרצה ללכוד את האובייקט ולכן זה הוא סוג הצילום המצריך את התרגול הרב ביותר.

כאמור, הצילום במצב מיקוד ידני מצריך תרגול והתנסות רבה ככל האפשר, אך תוצאות השימוש בו לרוב טובות יותר ויעניקו סיפוק רב לכם כצלמים. מומלץ להתנסות "על יבש" ככל האפשר לפני השימוש.

בטח שמתם לב לסמלי הנורה, ענן, חשמל וכדומה במצלמה שלכם, כנראה שהתעלמתם מהם כי פשוט לא הבנתם מה הם עושים ויכול להיות שנתקלתם במאמרים בנושא טמפרטורת הצבע ועל בחור בשם קלווין, וכנראה שגם הפעם התעלמתם כי לא הבנתם מי זה קלווין ומה הוא קשור לצילום. הדבר הזה שבחרתם להתעלם ממנו, הוא אחד הכלים החשובים בכדי להשיג את התמונה שרציתם, האיזון הלבן.
האיזון הלבן הוא דרך לתקן את הצבעים בתמונה בכדי להעניק להם את אותו הערך שבו הם צולמו מלכתחילה מכיוון שלא כל מקורות האור (מנורה, פלורסנט, כוכבים וכו' ) מפזרים את האור בצורה שווה בספקטרום הנראה.
לכל מקור אור ישנה טמפרטורת צבע שונה ולהלן טבלה המפרטת את מקור האור ואת מעלות הצבע במעלות קלווין (°K).

מעלות קלווין נמוכות (עד 3500) מיוצגות ע"י צבעים חמים ולכן הגוונים שלהם נעים לכיוון האדום, לעומת זאת, מעלות קלווין גבוהות (מ 6000 ומעלה) מיוצגות ע"י צבעים קרים וגווניהם נעים לכיוון הכחול. לדוגמא: להבה באש נמוכה, צבעה אדום וככל שנגביר את האש, צבעה יהיה כחול יותר.
לחץ להמשך המאמר »

רוב הצלמים, מתחילים ומקצועיים, מצלמים את תמונותיהם בפורמט ה JPEG, המקנה אפשרויות צפייה ועריכה מהירות ונוחות, מבלי לבחון את אופצית הצילום בפורמט ה RAW.
ברובם הגדול של מצלמות הרפלקס (D/SLR) קיימת האפשרות לצלם בפורמט ה RAW בנפרד או בפורמט ה JPEG בנפרד, בחלקן ניתן לצלם בפורמט RAW + JPEG המאפשר ללכוד את התמונה ב 2 הפורמטים בו זמנית.
אם כך, באיזה פורמט כדאי לצלם? נבצע השוואה כללית בין שני הפורמטים.

RAW: הפילם הדיגיטלי.
קובץ ה RAW מכיל את כל המידע (lossless) הנלכד ע"י חיישן המצלמה ועל כן גודלו גדול יותר (צילום ב 8 מגה פיקסל יצור קובץ RAW של 8mb). הקובץ המתקבל אינו תמונה לכשלעצמה והוא מצריך תוכנה ספציפית בכדי לצפות בו ולערוך אותו, אך עריכת התמונה אינה גורמת לאיבוד מידע וכמובן שעריכת התמונה בעזרת המחשב תעניק עיבוד התמונה ברמה גבוהה יותר מהמצלמה. השימוש בפורמט ה RAW מאפשר טווח דינמי רחב יותר של מעל 8bit (לרוב לפחות 12bit) לפני העיבוד המאפשר הצגת איזורים בהירים ומוצלים.

JPEG: ישירות מהמצלמה.
קובץ ה JPEG הינו קובץ דחוס המאבד מידע בכל פעם שמתבצעת בו עריכה (lossy) והוא מעובד ע"י המצלמה (firmware) ברגע הצילום. פורמט הדחיסה מאפשר את הקטנת גודל הקובץ כך שצילום ב 8 מגה פיקסל יצור קובץ של בין 1mb ל- 3mb. קובץ ה JPEG ניתן לצפייה ולעריכה בכל תוכנה ולרוב הוא אינו מצריך תיקונים (בהתאם לרמת הצלם), מה שכמובן חוסך זמן. השימוש בפורמט ה JPEG מקנה טווח דינמי צר של בידיוק 8bit ולעיתים יופיעו בתמונה הסופית תופעות לוואי שונות.

לכל פורמט ישנם יתרונות וחסרונות, במה מומלץ להשתמש?
לפני בחירת הפורמט, רצוי לשאול את עצמכם שאלה אחת: "מה היא מטרתי כצלם?": בתשובה עליכם להתייחס למטרת התמונה (פרסום ברשת, הדפסה וכו'), ליכולת שלכם לערוך תמונות במחשב (רמתכם המקצועית בתחום), כמה מקום פנוי לאחסון יש לכם (על כרטיס הזכרון ובמחשב, כאמור, קובץ RAW הוא קובץ גדול), יכולות המחשב לעיבוד התמונות וכמובן הזמן אותו אתם מוכנים "לבזבז" על עיבוד התמונה.

מומלץ מאוד להתנסות בצילום בפורמט ה RAW על מנת שתוכלו להחליט בצורה טובה יותר מה הוא הפורמט המתאים לכם, לשם כך כמובן תצטרכו תוכנה לעיבוד קובץ ה RAW, הנה כמה אפשרויות נפוצות: Microsoft RAW Image, Picasa, Photoshop CS, Adobe Lightroom, Irfanview, תוכנת העריכה שקיבלתם בדיסק עם המצלמה או כל תוכנה אחרת שאתם מכירים ונוח לכם איתה.

באיזה פורמט צילום אתם משתמשים?

לא מעט צלמים מתחילים רוכשים במיטב כספם מצלמות רפלקס (SLR) או מצלמה דיגיטלית מתקדמת ולאחר כמה ניסיונות כושלים במצב ידני (M) מוצאים עצמם מצלמים במצב אוטומטי, מה שמעניק אומנם תמונה חדה ומוארת אך לרוב גם משעממת.
שני מצבי הצילום הנ"ל (M ואוטומטי) נמצאים על חוגת המצלמה, ביחד עם עוד מספר מצבים שונים ומשונים, כשלכל אחד מהם יתרונות משלו.

מצבי צילום מיוחדים/Creative zone

<P> מצב Program: מצב צילום הדומה מאוד למצב צילום אוטומטי (◊).
המצלמה תגדיר אוטומטית את מהירות סגירת התריס (shutter speed) ואת גודל מפתח הצמצם (aperture) בהתאם לבהירות האובייקט אותו אתם מצלמים. ההבדל בין מצב זה למצב אוטומטי הוא האפשרות לשנות את הגדרות המצלמה ולשחק עם אפשרויות שונות, כגון: נעילת פוקוס, ביטול הפלאש וכו'. במצב זה נבחר כאשר נרצה לצלם תמונה כללית אך נרצה לאפשר לעצמנו שליטה על חלק מההגדרות.

<Tv> מצב Time value: בחלק מהמצלמות מסומן ע"י <S> המסמלת Shutter priority.
במצב צילום זה אנו נגדיר באופן עצמאי את מהירות סגירת התריס והמצלמה תתאים אוטומטית את מפתח הצמצם בהתחשב גם בבהירות האובייקט המצולם. במצב זה ניתן להשתמש כאשר אנו רוצים לעצור אובייקט בתנועה או במידה ואנו רוצים להמחיש את התנועה, כגון: מפלים, זיקוקים וכו', כמובן, בהתאם למהירות סגירת התריס שבחרנו.
לחץ להמשך המאמר »